052-849-7633 noamuskal@gmail.com

כשהיא פתאום נעלמת
מתעוררת בי דאגה,
ואני מתחילה לחפש
לאן היא הלכה.

מההיכרות איתה 
היא בטח מתחבאת
בתוך משהו שאני אוהבת:
לרקוד, לכתוב, לצאת לשדות
אז אני מחליטה לנסות,
אבל קשה לי לצאת
ככה, בלעדיה.

מרגישה תקועה:
כמו תרנגולת וביצה 
משחקות מחבואים,
ואני מנסה לנהל את המערכה
שתשיב אותה אליי במהרה.

ומה אני שוב ושוב מגלה?
שמה שהכי יעזור עכשיו
הוא בכלל לא לחפש
אלא לרגע אחד 
להסכים 
לאבד.

להודות שכעת היא נעלמה,
לוותר עליה לעת עתה. 
זה ממש מדאיג
ויותר מזה
הכי מפחיד
להסכים גם לפחד
שאולי היא בכלל 
לא תשוב.

אפילו שהפחד לא הגיוני,
כמו שקורה הרבה פעמים 
עם פחדים.
אבל הוא כאן, נוכח ואמיתי
ואני בוחרת להרגיש 
בכנות בתוכי.

ורק כשאני מסכימה,
והלחץ מתחיל להירגע
אני מקבלת אישור מחודש
מעצמי
להיות.
עם מה שיש
ומה שאין
עכשיו.

ופתאום,
מתוך ההסכמה להיות,
כמו קסם נלחש
ומתוך פתח צר
היא מציצה ממחבואה
ומראה לי זווית חדשה 
של עצמה
ושלי איתה.

ותוך כמה שניות
אנחנו כבר רצות בשדות
מול שקיעה מדהימה,
היא זורקת לי רעיונות 
לסדנה הבאה
שולחת אל גופי
זרמים של אנרגיה
ניצני התרגשות 
של מפגש מחודש
איתה:

השראה / תשוקה / אנרגיית חיים / יצירה ….
(הקיפו בעיגול / השלימו את המילה המתאימה)

~ חופשייה לאבד, להיזכר ולהרגיש בכל פעם מחדש ~